יום חמישי, 1 בפברואר 2018

Who is a migrant?

Who is a migrant?: IOM Definition of
“Migrant” IOM defines a migrant as any person who is moving or has moved across an international border or within a State away from his/her habitual place of residence, regardless of (1) the person’s legal status; (2) whether the movement is voluntary or involuntary; (3) what the causes for the movement are; or (4) what the length of the stay is. IOM concerns itself with migrants and migration‐related issues and, in agreement with relevant States, with migrants who are in need of international migration services.

Racial and Trans Hate Crimes Near Schools Soar

יום שבת, 27 בינואר 2018

Asylum seeker may not be subjected to a psychological test in order to determine his sexual orientation

The performance of such a test amounts to a disproportionate interference in the private life of the asylum seeker.

In April 2015, a Nigerian national submitted an application for asylum to the Hungarian authorities claiming that he feared he would be persecuted in his country of origin on account of his homosexuality. Although those authorities did not consider that person’s statements to be contradictory, they rejected the application on the ground that the psychologist’s expert report they had commissioned for the purpose of exploring the personality of the asylum seeker had not confirmed his alleged sexual orientation.
The asylum seeker brought an action 7against that decision before the Hungarian courts contending that the psychological tests used for that expert’s report at issue seriously prejudiced his fundamental rights without making it possible to assess the plausibility of his.  sexual orientation.
The Szegedi Közigazgatási és Munkaügyi Bíróság (Administrative and Labour Court, Szeged, Hungary), which is hearing the case, asks the Court of Justice whether the Hungarian authorities may assess an asylum seeker’s statements relating to his sexual orientation on the basis of a 
psychologist’s expert report. If the Court were to answer the first question in the negative, the Hungarian court also seeks to ascertain whether there are nevertheless expert methods which may be used by national authorities to examine the credibility of the claims made in the context of an application for asylum based on a fear of persecution on the ground of sexual orientation. 
By today’s judgment, the Court holds first of all that the directive on standards for obtaining refugee status enables the national authorities to commission an expert’s report in the context of the 
assessment of an application for asylum in order to better determine the asylum seeker’s actual need for international protection. However, should recourse be had to an expert’s report, the procedures must be consistent with the fundamental rights guaranteed by the Charter of Fundamental Rights of the European Union, such as the right to respect for human dignity and the right to respect for private and family life.
In that context, it cannot be ruled out that, when the statements made by an asylum seeker relating to his sexual orientation are assessed, certain forms of expert reports may prove useful for the assessment of the facts and circumstances set out in the application and may be prepared without prejudicing the fundamental rights of the asylum seeker. In that regard, the Court notes nevertheless that, in the context of the assessment of an asylum seeker’s statements relating to his sexual orientation, the national authorities and courts cannot base their decision solely on the conclusions of an expert’s report and must not be bound by them.
Next, the Court notes that, in the event that the national authorities responsible for assessing an asylum application commission a psychologist to carry out an examination to assess the veracity of an asylum seeker’s claim as to his sexual orientation, the person undergoing that examination is in a situation in which his future is closely linked to the decision that those authorities will take on his application. Furthermore, should the asylum seeker refuse to undergo the tests in question, such a refusal is liable to constitute an important factor on which the national authorities will rely for the purpose of determining whether that person has sufficiently substantiated his application.
Therefore, even if the performance of such tests is formally conditional upon the consent of the person concerned, that consent is not necessarily given freely, since it is imposed under the pressure of the circumstances in which an asylum seeker finds himself. In those circumstances, recourse to a psychologist’s expert report in order to determine the sexual orientation of the asylum seeker constitutes an interference with that person’s right to respect for his private life.
As regards the question whether that interference with private life can be justified by the objective of collecting information useful for assessing the asylum seeker’s actual need for international protection, the Court notes that an expert’s report can be accepted only if it is based on sufficiently reliable methods: that reliability, on which it is not for the Court to rule, has, however, been disputed by the Commission and by a number of governments. Furthermore, the Court states that. the impact of such an expert’s report on private life is disproportionate in relation to that objective. In this respect, the Court observes in particular that such interference is particularly 
serious because it is intended to give an insight into the most intimate aspects of the asylum seeker’s life.
The Court also notes that the preparation of a psychologist’s expert report seeking to determine an asylum seeker’s sexual orientation is not essential for the purpose of assessing the credibility of his statements relating to his sexual orientation. In that regard, the Court states that, under the Directive, in a situation in which the asylum seeker’s sexual orientation is not substantiated by documentary evidence, the national authorities, which must have personnel with the appropriate skills, may rely, inter alia, on the consistency and plausibility of the statements of the person concerned. Moreover, the reliability of that report is, at best, only limited, with the result that its usefulness for the purpose of assessing the credibility of the statements of an asylum seeker may be questioned, in particular where, as is the case here, the statements of the asylum seeker are not contradictory.
In these circumstances, the Court holds that recourse to a psychologist’s expert report for the purpose of assessing the veracity of a claim made by an asylum seeker as to his sexual orientation is not consistent with the Directive, read in the light of the Charter.

Court of Justice of the European Union 
PRESS RELEASE No 08/18
Luxembourg, 25 January 2018
Judgment in Case C-473/16
F v Bevándorlási és Állampolgársági Hivatal

יום שישי, 26 בינואר 2018

10 Reasons To Live Abroad At least Once In Your Life

10 Reasons To Live Abroad At least Once In Your Life:

 Before I moved to Cape Town, I had a great life in the Netherlands, but it was always quite predictable. Eventually, I decided to take the plunge.

יום שישי, 4 באוגוסט 2017

פסיקה חדשה: נדחתה עתירת מבקשי מקלט מסודן לבטל מגבלה גיאוגרפית על שהייה בערים תל אביב ואילת.

מניעת השתקעות במרכזי ערים  הוכרה כתכלית ראויה
בערר "א) 1377-16 א.ע.ע. נגד משרד הפנים- רשות האוכלוסין וההגירה (מיום  29/06/2017)  שוחרר ממרכז השהייה חולות מבקש מקלט מחבל דרפור שבסודן (עליו חלה מדיניות הממשלה שלא להחזיר אזרחי סודן לארץ מוצאם לעת הזו),  וכאשר ביקש לחדש את תוקף  רישיון הישיבה הזמני  שלו בישראל לפי סעיף 2(א)( 5) לחוק הכניסה לישראל, נקבע ברישיונו תנאי  ובו מגבלה גיאוגרפית הקובעת כי הוא "לא יתגורר ולא יעבוד בערים תל אביב, אילת", וזאת לפי הנחיית שר הפנים ולאור הצורך הציבורי במניעת השתקעותם של מסתננים במרכזי ערים, אשר הוכרה כתכלית ראויה בפסיקת בית המשפט העליון (בג"צ דסטה)
מבקש המקלט פנה למשרד הפנים בבקשה לביטול המגבלה הגאוגרפית שהוטלה עליו בטענה כי היא מאיינת את יכולתו לתפעל עסק עצמאי לממכר טלפונים שהקים בתל אביב ומהווה משענת לפרנסתו, ובטענה הטלת האיסור על עבודה בתל אביב משמעותה גדיעת מטה לחמו ופגיעה בזכויותיו הבסיסיות.
בקשתו סורבה לאור סמכות שר הפנים בהתאם לסעיף 6 (2) לחוק הכניסה לישראל, לקבוע באשרה או ברשיון ישיבה תנאים שקיומם יהיה תנאי לתקפם של האשרה או של רשיון הישיבה (לרבות מגבלה לעניין האזור הגאוגרפי לשהייתו).
בערר (ת"א) 1089-16 י. ד. א. ס. נגד משרד הפנים- רשות האוכלוסין וההגירה (מיום  04/07/2017), הוגשה בקשה דומה כאשר נתין סודן אחר נתפס במסגרת פעילות יחידת האכיפה כשהוא  מפר את תנאי הרישיון וגם שם נדרש משרד הפנים להסיר את המגבלה הגיאוגרפית, הבקשה סורבה והמבקש טען כי ההחלטה  מפלה אותו  לרעה ביחס למסתננים אחרים, מבודדת אותו מחבריו ומכריו, מונעת השתלבותו בשוק העבודה וגוזרת עליו נזק כלכלי וחברתי.
המבקשים פנו לבית הדין לעררים בשני הליכים נפרדים כדי לערער על סירוב בקשתם וטענו, בין היתר, כי לא ניתן להטיל עליהם מגבלה גיאוגרפית,  וכי הנחיית שר הפנים הנ"ל מהווה פגיעה בלתי מידתית בחופש התנועה ובחופש העיסוק כשלמעשה, אינה אלא ניסיון להחיות מחדש את 'נוהל חדרה גדרה' הנעדר הכשר חוקתי שבוטל בזמנו על ידי שר הפנים עצמו לאחר שהוגשה באותו ענין עתירה לבג"ץ. נטען על ידי אחד המבקשים, כי  האיסור לעבוד בתל אביב ואילת, אינו משרת את תכלית החוק למניעת הסתננות וכי בהעדר הוראת חוק האוסרת על מבקשי מקלט לפתוח עסקים לפרנסתם, לא ניתן למנוע זאת מהם. עוד נטען על ידי אחד המבקשים, כי מדובר עבורו בגזרה קשה המונעת ממנו את פרנסתו התלויה בקיומו של העסק שהקים ומצריך את נוכחותו בתל אביב.
בשני מקרים אלו, דחה בית הדין לעררים את טענות המבקשים  לאחר שבפסק דינו הגיע למסקנה כי לא נמצא פגם בהחלטת שר הפנים.
נקבע, כי במציאות בה נתונה מדינת ישראל בשנים האחרונות אל נוכח התרחבות תופעת ההסתננות ובשל השלכותיה על החברה הישראלית ניתנה בידי שר הפנים פררוגטיבה לקבוע תנאים לשהות זרים בכלל ומסתננים בפרט, כולל מגבלה לעניין האזור הגאוגרפי לשהייתו.
עוד נקבע, כי  זכותה של המדינה לפעול בדרך זו על אף הפגיעה בזכויות הפרט לגביו מוחלת המגבלה הוכרה גם בפסיקת בית המשפט העליון אשר קבע בשעתו כי "שאיפתה של המדינה למנוע השתקעותם של מסתננים בערים היא אחד מביטויה של מדיניות ההגירה. מדיניות זו כרוכה מטבעה בהגבלה של זכויות יסוד מסוימות... אך הגבלה זו כשלעצמה אינה שוללת את היותה של התכלית ראויה. בבסיס מדיניות זו עומדים אינטרסים חיוניים. תכליתם של אינטרסים אלה מבטאת ההגנה על החברה מפני ההשלכות השליליות שעלולות להיות תוצאתה של תופעת ההסתננות. הגנה זו היא ראויה בעיני" (סעיף 8 לפסק דינו של כב' השופט ס' ג'ובראן בבג"צ 8425/13 איתן מדיניות הגירה ישראלית ואח' נ' ממשלת ישראל (מיום 22.09.2014 ).
עוד נפסק, כי הנפקת רישיון ישיבה ובו מגבלה גאוגרפית על זרים ככלל, ועל מסתננים בפרט, מצויה בתחום סמכותו של שר הפנים. בהפעלת סמכות זו יש לערוך איזון הולם בין זכותה של מדינת ישראל כמדינה ריבונית לקבוע מי יבוא בשעריה, ומי ישהה בתחומה, לכמה זמן ובאילו
תנאים, לבין הצורך להבטיח את זכויותיו האנושיות הבסיסיות של הזר ואת החובה שלא
לפגוע בחירותו מעבר למידה הנדרשת, גם אם הוא הסתנן לישראל שלא כדין. אין חולק
בדבר מעמדה הגבוה של הזכות לחופש תנועה במדרג זכויות וחירויות היסוד של הפרט.  עם
זאת, ברי כי זכות זו אינה מוחלטת ותיסוג במקרים בהם ישנה תכלית ציבורית בעלת
משקל מיוחד שתצדיק את הפגיעה.
החוק למניעת הסתננות כמכלול, קיבל הכשר חוקתי כשלנגד עיניו של בית המשפט העליון עמד הצורך במימוש התכלית העיקרית העומדת ביסוד חוק למניעת הסתננות של הפסקת השתקעותה והתבססותה של אוכלוסיית המסתננים במרכזי הערים בישראל, אשר הוכרה כתכלית ראויה.
ברוח הדברים, וכממונה על ביצוע חוק הכניסה לישראל והחוק למניעת הסתננות גובשה
הנחיית שר הפנים ולפיה תוטל מגבלה גאוגרפית על כל מי שפקעה או בוטלה הוראת
השהייה בעניינו כך שלא יורשה להתגורר ולעבוד בערים תל אביב ואילת שם ישנו ריכוז
גדול מקרב אוכלוסיית המסתננים שאינם ברי הרחקה לעת זו. הנחייה זו ניתנה על ידי
השר בהמשך למדיניות הגירה מוצהרת שתכליתה צמצום התמורות הדמוגרפיות שליוו
את תופעת הסתננות לישראל והשפיעו על מרקם החברה הישראלית באותם מקומות
בהם התרכזה אוכלוסייה זו באופן שהקשה על חיי היומיום של האוכלוסייה המקומית,
הובילו לעליה בפשיעה ולהכבדה על תקציב המדינה ועל מערכות הבריאות והרווחה
באותם אזורים. במובן זה, תואמת ההנחייה את מטרות החוק למניעת הסתננות.

יום שני, 12 ביוני 2017

נדחתה בקשה למקלט מדיני על רקע המרת דת מאיסלם לנצרות.

הבין כי הנצרות היא דתו
המבקש נתין ניגריה טען, כי בשנת 2004 (בהיותו כבן 24) המירה אמו  את דתה לנצרות והוא החליט להצטרף אליה בעוד אביו נשאר מוסלמי, ובשנת 2007 עבר לגור בעיר אחרת בטענה כי מוסלמים (ארגון הבוקו חראם או קבוצת מוסלמים או משפחת אמו)  איימו לפגוע בו בשל המרת דתו, אך  בשנת 2009  הוא שב לעיר הולדתו, מפני שלא הצליח למצוא עבודה מכניסה. בשנת 2013  הוא נכנס לישראל באשרת תייר ובבקשה למקלט מדיני שהגיש טען כי עזב את ארצו בה נרדף  כיוון שהמיר את דתו ממוסלמי לנוצרי.

הוחלט לדחות את בקשתו.

נקבע, כי האיומים להם טען במהלך השנים בהן המשיך לשהות במולדתו לא כללו  דבר מלבד דרישה של מכריו כי ישוב לחיק אמונתו המקורית, וכי אנשים  שהכיר מעברו הציעו לו לשוב לאיסלם ואז יעזרו לו כלכלית. הובהר, כי המבקש אינו נרדף על ידי ארגון הבוקו חראם או על ידי "קבוצת מוסלמים" וכי לכל היותר הוא מסוכסך עם בני משפחת אמו שאינם  מוכנים לסייע לו כלכלית - ולא מעבר לכך.


כמו כן, המבקש סתר עצמו כאשר התברר כי הוא לא המיר את דתו בגלל אמו, אלא בגלל סיבה אחרת.

התברר, כי הוא היה חולה מאוד בבית הספר ועל כן נשלח לביתו לאחר שהוחלט בארצו כי מדובר ב"תקיפה רוחנית" וטיפול שניתן לו, לא עזר. כאשר שהה בביתו ניסתה אמו להביא לו תרופות ושיקויים שלא הועילו ולאחר שייעצו לה לקחת את המבקש לכנסיה (מפני שמדובר בתקיפה רוחנית) ורק אז התברר, כי המחלה נעלמה. דבר זה נגע לליבו של המבקש, הוא חש כי האל טיפל בו ואז הבין שזו הדת שלו והחליט להמיר את דתו לנוצרי.  כעבור שנים ארוכות בהן שהה בארצו באין מפריע החליט לטוס לישראל כתייר על מנת להגיע לארץ הקודש המגינה לשיטתו  על אנשים החווים  "תקיפה רוחנית".

בנוסף לכך נקבע, כי המבקש טען  כי שיקול כלכלי היה בראש מעייניו כאשר קיבל את ההחלטה לצאת מארצו והדבר לא מתיישב עם טענה כאילו הוא חשש לחייו.
עוד נקבע, כי בכל מקרה ניתן  לתחום את "הרדיפה "לה טוען המבקש לגבולות עירו,  כאשר הסכנה הנשקפת לחייו הינה לכל היותר מקומית בלבד, ועל כן עומדת  לו אפשרות לרילוקיישן פנימי במדינתו ניגריה, במקום לבקש הגנה בינלאומית מחוץ לגבולות מדינתו  (בישראל).

ואכן, נמצא  כי המבקש נד ונד בתוך ארץ מוצאו מספר פעמים במשך כעשור ועל כן הוא יכול יכול היה למצוא לו מקום חלופי אחר – עיר הרחוקה מעיני המתנכלים, בה יוכל לחיות ללא פחד כלל – כפי שאף עשה בפועל.


 -ערר)   י-ם)  1191-16אלמוני (ניגריה) -  משרד הפנים – פורסם בתאריך 18.5.17.